מעוררות השראה – תמר אברמוביץ'

ממשיכה לעורר השראה גם אחרי מותה.

את תמר אברמוביץ' ז"ל  זכיתי להכיר לצערי רק כחברה בפייסבוק.

סימנתי לי כמשאלה, לפגוש אותה יום אחד ולשאול אותה,

על חלומות  שאין להם גיל או תאריך תפוגה וגם על אימהות.

סיקרן אותי, לשוחח איתה, עליה, על הדרך הייחודית  שלה בעולם,

על זה שהצליחה להגשים חלום ילדות בגיל שנחשב בתרבות כמבוגר

ועל דרכה כאם שהצליחה  לטפח ילד שגדל להיות אדם שלם ומאושר,

שזו בעצם משאת נפשה של כל אם.

לצערי, את החלום הזה לא אגשים היות ותמר הלכה לעולמה.

אבל מצאתי דרך אחרת, לכתוב עליה ועל  קרן החלומות שהקים יובל בנה על שמה.

יובל אברמוביץ' מספר על דרכה של תמר, אימו.

את יובל אברמוביץ'  אין צורך להציג.

חשבתי רבות איך להגדיר אותו  וזה מעט קשה כי הוא רב כישרונות,

ואני גם לא מאמינה בהגדרות, לכן בחרתי פשוט לכתוב:

יובל אברמוביץ, הולך אחר ליבו ומגשים את ייעודו בעולם.

אחת המשאלות של תמר הייתה כי יזכרו אותה.

מה לדעתך היה הכי חשוב לה כי יזכרו?

איזה מורשת רצתה וחלמה להשאיר לעולם אחרי לכתה?

"בלילה, כמה שעות לפני שאימי נפטרה,

היא אמרה לי בבית החולים 'תבטיח לי שיזכרו אותי'.

אני,כמובן, לא יודע למה בדיוק התכוונה.

האם ברמה המשפחתית והחברית? כלומר שהבנות שלי, הנכדות שלה, יזכרו אותה

או ברמת האנשים שעקבו אחרי פועלה בשנים האחרונות?

אני רוצה להאמין שהיא התכוונה בראש וראשונה למשפחה הקרובה ולחברים.

בכל מקרה, אמרתי לה בחצי הומור שהיא יכולה להיות רגועה מכיוון שבכל ההרצאות שלי

כל המצגות שלי כבר מעודכנות בסיפור עלייה.

גם בחייה הרבתי לספר על אימי שהייתה אדם נפלא ומקסים

ולעת "זיקנה" גם דוגמא ומופת להגשמת חלומות כשהחלה לדגמן בגיל שישים ולכבוש פסגות."

 מקריאה של דברים שכתבו לה ועליה, 

נדמה כי היא מאז ומעולם עודדה כל מי שלידה, 

להגשים, ליצור, לבחור במה שהלב מבקש.

 איך חווית זאת כילד עם חלומות?

"אימא שלי הייתה אדם מאוד מאוד חיובי. אולי אפילו חיובי יתר על המידה.

כלומר היא תמכה תמיכה כמעט עיוורת בכל מי שהיה סביבה והיא אהבה אדם בצורה אבסולוטית

וגם פה, לעיתים, נכוותה.

ברמה האישית אני יכול לומר שכשאימא שלי גילתה את היכולות שלי לכתוב ולשחק

היא דחפה אותי בכל הכח לעשות זאת.

אבל לא כאימא פושרית ששולחת ילד בן שמונה לאודישנים,

אלא בכך שסיפקה לי את כל החוגים והכלים והמורים לפתח את הכישרון שלי.

אפילו לבית הספר למשחק שהתלבטתי אם ללכת ללמוד בו,

היא פשוט רשמה אותי ודאגה שאלך לבחינות שגם עברתי.

בזמן שהמון הורים אומרים לילדיהם:

"אל תהיה שחקן" או "אל תהיה סופר" או "אין בזה כסף"

אימא שלי ממש נמנעה מאמירות אומללות כאלו

וסייעה לי לייצר לי נתיב לחיים."'

כיום כאב בעצמך, מה אתה מרגיש שעובר דרכך אל בנותייך ממנה?

"בעיקר סבלנות. אימא שלי הייתה אדם מאוד מאוד סבלני.

מגיל עשרים היא עבדה כגננת וזכתה ללא מעט הכרה על עשייתה.

היא הייתה מהגנים הראשונים במדינה ששילבו מחשבים.

יצחק נבון ז"ל, נשיא המדינה, הגיע לגן שלה,

היא הייתה בקבוצת מיקוד שצפתה בתכנים של "רחוב סומסום" והביעה דעתה ועוד כמה השגים.

גם כשעזבה את ההוראה ועברה לעבוד בעבודה משרדית.

היא תמיד טענה שמבוגרים הם קצת כמו ילדים וצריך תמיד לדאוג להם.

ואני משתדל, כמוה, להיות סבלני כלפי בנותיי שהן כרגע מתקרבות לגילאים 12 ו7.

היא גם הייתה אימא וסבתא מאוד חוויתית.

תמיד לוקחת לכל ההופעות והטיולים וההרפתקאות.

אני משתדל להיות כזה".

אנו בוחרים לראות את העולם כמקום מפחיד ומאיים

או כעולם מלא באפשרויות להגשמה ושמחה.

קראתי כי כתבת שאימך, גם ברגעים לא קלים כשחלתה,

 בחרה במשקפיים של אופטימיות.

כיצד לדעתך, אימך חוותה את העולם בדרכה המיוחדת?

וכיצד זה השפיע עליך כאדם?

"פה אני חושב שההשפעה שלי עלייה הייתה דווקא יותר גדולה.

גדלתי בתא משפחתי קטן, אני והיא.

כמובן שהיו לי סבים וסבתות, דוד ודודה אבל באופן טבעי מרבית הזמן היינו אני והיא.

היא הייתה טיפוס אופטימי וכמי שינק ממנה עקרונות ותפיסת עולם לקחתי את זה למקומות שהתאימו לי.

בזמן שאימא שלי לפעמים נתנה לרעשי החיים לחדור אלייה ואני מתכוון לחברה או חבר שאכזבו,

שיחת טלפון מעצבנת מהבנק או דברים שקורים בעבודה,  אני דווקא מנטרל את כל ה"רעשים" הללו.

השתדלתי ללמד את אימא שלי לחיות בסרט של וולט דיסני, להתנתק מחדשות וגם מאנשים רעילים.

בכלל קצת חיינו בסרטים משלנו.

אני זוכר שבגיל 15 הלכנו לקניות בקניון בבת-ים.

פתחו שם חנות לעיצוב הבית והיו שם כל מיני פריטים מגניבים כמו שיש באיקאה ובסוהו.

התחלנו לקנות כל מיני דברים ומצאנו את עצמנו יוצאים משם עם איזה 15 שקיות.

נהנו וצחקנו ולמרות שגדלתי בבית ללא כסף היא העבירה לי את המסר שצריך גם לדעת להנות"

מהו הדבר עליו אתה מוקיר תודה אותו העניקה לך?

"פשוט על היותה אימא שלי.

לא בטוח שהייתי הופך להיות מי שאני היום ללא הרוח הגבית שלה.

תמיד ידעתי שמה שלא אעשה היא תהיה מאחורי.

אפילו כשעשיתי שטויות בבית הספר והעיפו אותי, היא הייתה מאחורי.

הורה שהוא רשת בטחון תמידית לילד שלו זאת זכות גדולה.

היו שנים, בעיקר בין גיל עשרים לשלושים שבהן עשיתי כל מיני החלטות, לכאורה פזיזות,

והיא הייתה מוטרדת מאיך חיי יראו.

אבל היא ראתה שאני מפלס לעצמי דרך בצורה לא רעה בחיים.

כשהגעתי לגיל שלושים וקיבלתי החלטות

כמו לסיים מערכת יחסים רומנטית, לסגור עסק או להתפטר ממקום עבודה כזה או אחר,

היא תמיד אמרה לי: "פעם הייתי דואגת לך אבל היום אני פשוט יודעת שאתה עושה את הדבר הכי נכון".

אלו אמירות קטנות ואגביות אבל הן  בונות בטחון".

  התרגשתי מאוד לקרוא כי חלומה של אימך לדגמן החל להתגשם בעקבות קריאה בספר שלך,

איך הרגשת כשראית שהיא מצליחה ומגשימה גם בזכות המסרים שאתה מעניק לעולם?

"אני חושב שבמערכת יחסים בריאה בין הורה לילד יש מערכת של היזון הדדי.

ההורה מזין את הילד באוכל, שתייה וכלים לחיים, הילד גדל, משתכלל ומחזיר להורה אוכל, שתייה וכלים לחיים.

אם הורה הוא אייפון 8 אז ילד הוא אייפון 12.

כלומר הוא משוכלל יותר.

ספגתי מאימא שלי הרבה אופטימיות ואמונה שאפשר ורצוי ללכת אחרי משאלות ליבי,

שיכללתי את זה וכתבתי את הספרים "הרשימה", "הרעיון" ו"ההזדמנות"

ואימא שלי שקראה את ספריי בכל מיני הזדמנויות ושמעה לא מעט את ההרצאות שלי,

"הפנימה" את המסרים, "צעקה" את החלום שלה להיות דוגמנית

ובגיל שישים כדור הדיסקו הזה התחיל להסתובב במהירות.

בשנתיים האחרונות לחייה היא צעדה שלוש פעמים בשבוע האופנה הישראלי,

הצטלמה לכל מיני קמפיינים והייתה צפויה להיות בכמה פרסומות"

אנחנו בימים של קורונה, יש מי שבוחר לוותר 'בגלל המצב'

ויש מי שמנצל את המצב דווקא ללכת בגדול על כל מה שהיה קבור במגירה.

מה לדעתך אימך הייתה מייעצת לנו לעשות בזמנים משונים של חוסר וודאות עולמי ואישי?

"מה שיפה בהורה משמעותי שגם אם הוא לא נמצא כאן "קולו" עדיין נשמע בראשו של הילד.

אם אימא שלי הייתה נמצאת כאן  היא הייתה אומרת לי לעשות בדיוק את מה שעשיתי בחצי שנה האחרונה:

לנוח, להנות מהבטלה הכפויה, לכתוב ספר חדש (מה שעשיתי), להמציא את עצמי מחדש ולהיות כמה שיותר עם אהוביי ומשפחתי.

היא לא פה אבל אני לגמרי נוהג כפי שהיא הייתה ממליצה לי".

הקמת פרויקט מרגש מאוד, קרן חלומות על שמה. ספר על הפרויקט וכיצד יסייע לאנשים?

קרן החלומות על שם אימא שלי נולד באופן מיידי לאחר מותה.

הרבה מאוד אנשים שחצו את גיל שישים חושבים שאולי זה מאוחר להגשים חלומות.

אני, אגב, חושב שזה הגיל המושלם. הילדים גדלו, רגע לפני הפנסיה ולא פעם גם מסודרים כבר כלכלית.

זה זמן אידיאלי להגשים חלומות אך לא לכולם יש את הכלים או את הממון.

במסגרת הנצחתה של אימי החלטתי להקים קרן משאלות

ומדי שנה לחלק מלגות כספיות על מנת לסייע לקדם חלומות לאנשים מעל גיל שישים."

ניתן לקרוא על הקרן בקישור הבא : הקרן להגשמת חלומות על שם תמר אברמוביץ.

אסיים את הראיון המיוחד הזה, בתודה עמוקה ליובל,

על שחלק איתי מעט מההשפעה של אימו על חייו.

אסיים באמונה שלי, שעל מנת לגדל ילד מאושר, בטוח בעצמו,

ילד שיזכה לחיות כאדם שלם שמגשים את ייעודו,

עלינו להיות בעצמינו נשים מגשימות ולהוות עבורו דוגמה.

שמחה על הזכות להביא לכן חלק קטן מעולמה של תמר אברמוביץ, 

שזכתה ללכת אחרי ליבה, לחיות בשמחה והגשמה,

ולטפח ילד שהפך לאיש מאושר. אין הגשמה מלאה מזו. 

קרדיט לתמונות – ליה יפה.

מחשבה 1 על “מעוררות השראה – תמר אברמוביץ'”

  1. יעל יקרה,
    כמה יופי,
    באמצע מליון דברים פשוט התיישבתי לקרוא, הייתי כל כך סקרנית לקרוא את זה ושמחתי שעשיתי כך.
    מרתק, מעצים ומעניין.
    אני באמצע הספר "הרשימה" וזה נותן עוד יותר עוצמה לכתבה.
    אני מקווה שאני וכל מי שחולם באמת, נמצא את הדרך ואת הצעדים הנכונים להרשמה.
    תודה.

    הגב

כתוב/כתבי תגובה