אחד הפרוייקטים שריגשו אותי, היה הפרוייקט, 'נשמה של אמן' בו ליוויתי אמנים במסעם, פרוייקט שבחרתי לחשוף דווקא בימים הללו.
ראיתי בזה את הצטרפותי לאמירה החשובה והנשמעת של האומנים ושל אנשי התרבות,
מעין ה "לו יהי" הפרטי שלי לחזרתם לבמה והחזרה של כולנו לתרבות.
אני מאמינה שאמן הוא אמן מהשנייה שהוא מתעורר בבוקר, בבחירות שלו, בהתנהלות שלו במהלך היום ועד לרגע שהוא הולך לישון.
הקהל מכיר את האמנים בעיקר דרך העיתונות הצהובה ובאור הזרקורים ובפרויקט בקשתי להביא החוצה את האמנים כמי שהם – את הלב והנשמה שלהם.
הייתי איתם לפני שעלו לבמה, הלכתי אחריהם מאחורי הקלעים בין התלבושות ובפינת הקפה.
צילמתי אותם בלי להתערב, אותנטיים בדיוק כמו שהם. אנחנו הכי במטבנו כשאנחנו אנחנו.
הלב שלי התפוצץ מהתרגשות מהמילים שאמרו כשראו את הסיפור שלהם בתמונות.
את הגעגוע לבמה שזה העלה אצלם, ההתאהבות המחודשת במשחק ובמה שהם בחרו לעשות
העצימה גם אצלי את החוויה הייחודית שהייתה לי איתם.
לקרוא את התחושה החזקה שלהם שראיתי לתוך נשמתם וצילמתי רגעי חסד של היצירה שלהם הביאו אותי לדמעות.
הרגשתי שהם פתחו עבורי את הדלת לרווחה לתוך הנשמה שלהם ולא רק לבמה.
וזו הייתה מטרת הפרויקט. התחושה שהתמונות אפשרו להם לחזור לאותם הרגעים ולחוות את מחדש את היצירה מלאו לי את הלב.
הנשמה שלהם נשמה של אמן נגעה בעוצמה גם בליבם של אלו שראו את התמונות וקראו את הטקסטים על כל אחד מהאמנים, הם יכלו הרגישו את החוויה של האמן דרך הנשמה שלו ומהעיניים שלי.
תגובה שחזרה על עצמה הייתה לגבי שם הפרויקט שדיבר בעד עצמו –
"עצם השם נשמה של אמן מראה על היכולת שלך לראות מעבר לעדשת המצלמה."- טלי ברזילי
כל סיפור מסע של כל אחד ואחת מהן נגע לי בלב ומכל אחד ואחת מהם קבלתי מתנה מעצם היותם.
כך אני אוהבת לספר את סיפורי המסע.
דרכם גיליתי עולם חדש ומרתק, החוויות והצלילים ששמעתי מלווים אותי וילוו אותי עוד הרבה.
הם חידדו לי את מה שאני עושה אולי אפילו בלי לדעת והעצימו עוד יתר את החיבור שלי למהות שלי ושל מה שאני עושה.