שבילי אופיר-חוויה והתחדשות דרך אמנות
"עולמנו מלא בסיפורים אישיים ובשבילים בהם אנו פוסעים.
בילדותנו הובילו אותנו משביל לשביל ובבגרותנו בחרנו את השביל להמשך הדרך.
לא אחת אנחנו מוצאים את עצמנו "תקועים" עם סיפור או
שביל שלא מתאים לנו לפסוע בו עוד ומתמודדים עם קושי לפעול.
רובנו, ממשיכות לפסוע בשביל הזה כי אין לנו כוחות, אומץ, תעוזה לקום ולשנות." נעמי גורדון חן.
מיגון לניגון, סיפורה המרגש של אישה עוצמתית.
את נעמי פגשתי לראשונה במסגרת לימודי התואר השני שלי,
ישבנו במעגל וכשנעמי סיפרה על חייה אני זוכרת שחשבתי לעצמי, זו האישה הכי עוצמתית שפגשתי.
מאז עברו כבר מעל חמש שנים, נעמי ואני הפכנו לחברות נפש , ואני חושבת שהיא מסוג הנשים
ששווה לכתוב עליהן ספר או סרט, בינתיים, מעבירה לכן את סיפור חייה המרגש ואת התובנות והעוצמות
שהיא מקרינה לכל מי שפוגש בה.
שבילים של התחדשות
הקמתי לי את "שבילי אופיר – חוויה והתחדשות דרך אמנות",
מקום המהווה השראה ומאפשר התחדשות
והזדמנות לשינוי ולפריצת דרך מתוך משבר גדול שנחת עלי ב'אמצע החיים'.
ואיך כל זה קרה?
ביתי אופיר, שנולדה לי אחרי 3 בנים, נהרגה בטיול של אחרי צבא בדרום אמריקה בגיל 22.
נכנסתי בעל כורחי למשפחת השכול. פגשתי משפחות הרוסות ואנשים שלא יכלו להתמודד,
שנשארו עם השבר והכאב האישי וויתרו על החיים.
כשאובד לך ילד, במקרה שלי ילדה, החושך משתלט לך על החיים, הלב נשבר ואתה חסר אונים, משותק.
גם עולמי התנפץ. מאישה דינמית ופעלתנית שקעתי עם הזמן בתוך עצמי.
ואז, שנייה לפני שהכל התרסק, בחרתי לצאת למסע שלי למציאת שביל של התחדשות.
הייתי צריכה, לצד הכאב, למצוא משמעות חדשה לחיי.
מקריירה רבת פעלים בתחומי היזמות העסקית, הניהול והשיווק כעובדת שכירה,
עברתי לאמנות וליזמות חברתית כעצמאית.
החיבור שלי לאופיר ואהבת האם התהוו לכוח מניע פעולה,
חיבור וקשר במעגלי חיים של הרבה אנשים וקהילות.
אופיר עסקה כל חייה באמנויות והייתה לה נתינה ענקית לקהילה.
פסעתי בשביל שאופיר סללה והתחלתי לקדם את החיבור שבין אמנות וקהילה.
בשנים אלה למדתי שלצד הכאב והחושך שעוטפים אותנו
אפשר למלא את חיינו באור אם נמצא את שביל ההתחדשות.
במהלך המסע שלי חזרתי לספסל הלימודים.
למדתי אמנות קהילתית בשנקר, עשיתי תואר שני בחברה ואמנויות והנחיית קבוצות תוך כדי הובלת פרויקטים קהילתיים על בסיס אמנות המעוררים התחדשות אישית וקולקטיבית.
עבדתי עם אמנים פגועי נפש, עם נשים חולות ומחלימות מסרטן, עם קשישים בדיור מוגן ובמעון יום, עם ילדים ממשפחות קשות יום ביפו ועם הקהילה בה אני גרה.
במקביל התמחיתי באמנות הארט ג'ורנלינג, המאפשרת חיבור לעצמך, לסיפור שלך,
לכוחות של תשוקה ושל יצירה ולעולם פנימי קסום.
הגשמה של חלום
העסק שלי "שבילי אופיר-חוויה והתחדשות דרך אמנות" אותו אני מנהלת ומפעילה עצמאית הוא הגשמה של חלום. מקום המאפשר התחדשות והזדמנות לשינוי ולפריצת דרך.
עיקר עיסוקי בשנים האחרונות הוא הנחיית קבוצות בגישה הנרטיבית בשילוב יומן המסע הוויזואלי ויצירה ביומני אמנות.
אני מעבירה סדנאות יומן מדי יום ועובדת עם קבוצות קטנות. כל משתתפת בסדנה מבטאת את הסיפור שלה בתמונות, בדימויים, בצבע, בצורה, בקו ובמילים המאפשרים לנו להתחבר לכוחות של תשוקה ושמחה פנימית, להתבונן בסיפור שלנו, לבחון אותו, ולקבל תובנות לגבי דברים שקורים בחיינו.
כך אני מסייעת לנשים לעשות שינוי בחייהן.
ארט בום - ימי הקורונה הובילו להגשמה של חלום ענק.
לפני 5 שנים הקמתי יחד עם יפתח בעלי את גלריית הרחוב על שם אופיר במרחב הציבורי של כפר ויתקין.
זאת, מתוך רצון לתת במה לתושבים משכבות גיל שונות, לספר, להביע, להיזכר ולנהל דו-שיח אחד עם השני.
בחרתי לעסוק באמנות, הן כיוצרת והן במסגרת אמנות קהילתית.
האמנות מחברת בין אנשים, נותנת תקווה ומשרה אופטימיות, עושר צבעוני ושמחת חיים.
בתחילת חודש יוני השקתי מיזם ארצי חדש – ארט בום – ה'בייבי בום' האמנותי של ימי הקורונה.
מיזם שפועל ב 9 נקודות ישוב ברחבי הארץ במקביל.
המיזם הוא תולדה של ימי הקורונה וחלום ענק שאני מגשימה.
ב"ארט בום" קראתי ליוצרים ולאמנים להביע תובנות ממשבר הקורונה באמצעים אמנותיים על מצעים טבעיים או ממוחזרים שאספנו מהשטח.
נפתחו 14 קבוצות ברחבי הארץ: בכפר ורדים, ברם און, בזיכרון יעקב,בבית חרות, ברמת גן, בתל אביב, בהוד השרון, במודיעין, ובלכיש שבדרום.
הקורונה למדה אותי שהבלתי אפשרי הוא אפשרי וכך גם היה עם המיזם הזה!
העבודות תוצגנה בתערוכת חוצות במרחב הציבורי ובערוצי מדיה שונים כחלק מאמירה אמנותית, במטרה להפיץ את הערכים והמסרים בהם אנו עוסקים.
במהלך הסגר אנשים נפגשו עם חלקים בתוכם שהיו חדשים להם ועם כל מיני חששות ופחדים.
האיומים על העולם החיצוני היו מאד חזקים. לקחו לנו את החופש, את העצמאות ואת המרחב.
מה ששמר/הציל אותי כיוצרת בתקופה זו היו היצירה והעשייה של דברים שאני אוהבת לעשות.
התפקיד שלנו כאמנים יוצרים הוא להציף נושאים חשובים על פני השטח.
לאחר הסגר יצאנו לחודש של התחדשות – טבע, אביב, פריחה. עכשיו אנחנו בסוג של restart, התחלה חדשה, הגבינה זזה. למרות שכלפי חוץ נראה שחוזרים לשגרה, לא נחזור למה שהיה לפני הקורונה.
אנחנו לא אותה אנשים שהיינו. הייתה לנו הזדמנות להסתכל על העולם במבט אחר ואנחנו לא יכולים ללכת אחורה.
התודעה שלנו גדלה. עברנו יישור קו אנושי. הקורונה לימדה אותנו משהו גדול.
השינויים והדברים החדשים שיקרו מתחילים להתבהר לאט לאט. אלה תהליכים ועדין לא לגמרי מובנים.
עם הזמן נגלה ונבין מה באמת עברנו פה. ומפה התפרץ בתוכי המיזם הזה – ארט בום.
ארט בום מספר לנו מה קרה לנו כאן בדרכים יצירתיות ואיזה שינוי אנחנו רוצים לראות כחברה וכפרטים.
יצירה, אופטימיות ונחישות
האם נחזור למה שהיה? או אולי אפשר שיהיה אחרת?
מה היינו רוצים להביא לעולם החדש הזה? איך העולם הזה נראה בעיני רוחנו?
למה אנחנו מייחלים ומצפים?
בחרנו במיזם הזה לעבוד על חומרים ממוחזרים או טבעיים ודרך זה להעביר את המסר הראשון של –
לשמוח עם מה שיש לנו,וכמה יופי יש בפשטות.
להתייחס באכפתיות לאנשים ולטבע שסביבנו
ולעצור ולו במעט את 'הבהלה הצרכנית' בה היינו 2 עשורים.
בשבילי אופיר, אני מעבירה את החזון שלי הלאה והוא תמיד לצעוד בשבילי הלב,
ללכת עם החלומות, להאמין ביכולת שלך, לא לוותר, לצעוד תמיד קדימה
ולא לתת לאף אחד להגיד לך מה טוב עבורך.
לקריאה נוספת, אתן מוזמנות לאתר המקסים של נעמי – שבילי אופיר.
אין לי מילים שיכולות להתאר אותך . אישה השראה !!
כוחות הנפש שלך והיכולת להביא לעולם יופי, אהבה ,נתינה ,אופטימיות מרשימה!!
יישר כוח וחיבוק ענק!
נעמי כל פעם שאני נחשפת לעשייה שלך, התרגשות עוברת עלי, עברנו שנים רבות יחד, מתוך הכרות שלי אותכם את מצליחה להפתיע אותי מחדש. שולחת לך חיבוק גדול. יישר כוח.
כל הכבוד
בחרתי להצטרף לסדנאות של נעמי, כאשר צפיתי בה מספרת על המשמעות של בחירה בחיים כאשר נחתה עליה מהלומה כבדה. היא במשפטים ספורים שכנעה אותי שאפשר לנסות לעלות מהתהום ולצפות באור שעדיין נמצא עבורנו למרות השחור שנפל עלינו! בסדנאות שלה חוויתי יצירתיות ,גישות וכלים שלא הכרתי קודם לכן ! ממליצה מאוד!
ואו. איזו כתבה !
מפעם בעיקר לראות את המסע האדיר של נעמי. כל מילה כאן היא נכונה. ההתפתחות והתהפוכות בחייה עם התפניות הרבות שיוצאת ונוגעות באנשים רבים בסביבות שונות.
להביט ולראות צמיחה וגדילה אנושית מול עיניך. מרשים בהחלט!
קודם כל כל הכבוד על הבחירה שלך לא לשקוע באובדן. להתרומם מהתחתית כי שם היית ולראות את האור בקצה המנהרה. ולהמציא את עצמך מחדש ולהמשיך את דרכה של בתך האהובה.
ולצאת במיזם שקרוב לליבך. להקרין אופטימיות לכל מי שנקרה בדרכך.
את אשה חזקה מעוררת השראה.
מורידה את הכובע בפניך.????
מקסים, מרגש ומעורר השראה… מדהים איך דרך האובדן חווים שיעורים משמעותיים בחיים ,
שמובילים אותנו לצמיחה והתפתחות.
אני כותבת גם מניסיוני האישי…
חיבוק גדול ויישר כוח,
חלי