מעוררות השראה – לירון שרון

מזמן לא כתבתי כאן… 

באופן מפתיע, הבלוג שהחל מאהבתי לכתוב על נשים מעוררות השראה, הפך למקצוע נוסף.

התחלתי לקבל בקשות ופניות לכתיבת תוכן, מנשים שונות שבקשו כי אכתוב את סיפורן, 

סגרתי מעגל מרגש עם 'הקריה האקדמית אונו' בה עשיתי את התואר השני שלי בחברה ואמנות

והפכתי לכתבת תוכן המראיינת את בוגרות התואר.

התיאטרון שלי נפתח מחדש, מחזות חדשים נכתבים, מה שלא השאיר לי זמן רב לכתיבה פה בבלוג…

אבל, הנה, הבטחתי לעצמי לחזור ולכתוב גם כאן. 

כי כל אישה כזו, שאני פוגשת, ממלאת את ליבי בשמחה והשראה

ואני שמחה להעביר את ההשראה הזו הלאה.

את לירון אני מכירה כבר מעל 30 שנה, והיא אחת הנשים האהובות עלי ביקום.

בגלל הצניעות שלה, בגלל הכישרון האדיר שלה להקשיב ולראות את מי שמולה בעינים טובות.

בגלל האומץ שלה, ללכת אחרי הלב, לא משנה הגיל, המצב המשפחתי, אם היא אי שם בבוסטון או כאן בישראל, 

היא תמיד חולמת ומייד מעירה את עצמה על מנת להגשים.

היא נשואה, אם לארבעה, הספיקה לעבור לארה"ב במסגרת עבודתו של בן זוגה כשהיא בשיא הצלחתה

 כאחת הדולות המבוקשות בארץ, להתחיל מחדש שם, להצליח גם שם, אבל לא להפסיק להתגעגע.

לחזור, ולהתחיל, שוב, מחדש, לרקום את הייעוד שלה.

כיום היא מתמקדת בקליניקה בפסכתרפיה גופנית וקונסטלציה משפחתית..

להיוולד בכל בוקר מחדש

רוב הדברים בחיי הגיעו מתוך אימפולס פנימי לתנועה מסוימת.

מאז ומתמיד עבדתי רק במה שעושה לי טוב.

אני צריכה את מה שעושה לי חיוך, את מה שעושה לי נעים בבטן, את 'הדבר' הזה, שגורם לי לקום בבוקר בשמחה ומכניס לי נשימה לגוף.

העסק שלי, העבודה שלי, היא עוד חלק מהותי ממי שאני ולא בנפרד.

אפשר להגיד שהעסק שלי הוא כמו עוד אחד מהילדים שלי,

שגם הם, כמו העסק, יכולים לפעמים לעצבן או לאתגר…

האיש שלי אומר שהוא מקנא בי לא פעם, כי לא הרבה אנשים קמים בבוקר ועושים את מה שהם אוהבים, 

אבל אני לא יכולה אחרת.

רוב הדברים בחיי הגיעו מתוך אימפולס פנימי לתנועה מסוימת.

כמו ההחלטה לגור בארצות הברית, כי זה 'מרגיש מרגש', כמו גם ההחלטה לחזור, כי זה 'מרגיש עכשיו נכון'.

כמו הרצון להיכנס להיריון (ארבעה רצונות כאלו, היא מחייכת )

כמו להתאהב בבית שקנינו.

ככה, גם העבודה שלי. הרצון הוא שמוביל את העשייה.

כשהתחילה הקורונה, הפסקתי ללמד קונסטלציה משפחתית.

משהו בארגון הקבוצות, שהיה מאוד לא יציב, עשה לי לא טוב.

הרגשתי שאני צריכה להחזיק גם חרדה עולמית, גם חרדות אישיות, גם לוגיסטיקה וגם חוקי ממשלה.

עצרתי.

התחלתי ללמוד פסיכותרפיה וניסיתי להמשיך את הקליניקה הפרטית שלי כמה שיותר.

עכשיו, בהתרגשות, אני חוזרת לקבוצות.

התגעגעתי לדינמיקה הקבוצתית, לעוצמה של הקבוצה ולתהליכי הריפוי המדהימים, שקורים תוך כדי הלימוד.

משהו בעולם הזה השתנה וזה לפעמים מתסכל, מצד אחד אנחנו כמהים לקרבה ומצד שני התרגלנו לריחוק ולנוחות של הזום.

חזרתי לארץ כי נמאס לי להיות רחוקה, חשוב לי להרגיש את היחד ואת השייכות הקבוצתית הפיזית ולשם אני חותרת בעשייה שלי.

להיולד מחדש, זו מתנה שכל אחת יכולה להעניק לעצמה.

כל החיים אני לומדת. סטודנטית נצחית. סקרנית, לומדת ומתפתחת.

ככה גם הקליניקה שלי, השתנתה והתגבשה להיות מה שהיא היום.

התחלתי כדולה ובמשך 18 שנים תמכתי בנשים במהלך הלידה.

בשנה האחרונה, אחרי תהליך שהתבשל, עזבתי את התמיכה בלידה בבתי החולים ואני מתמקדת בקליניקה שלי,

בה אני מטפלת בפסיכותרפיה גופנית וקונסטלציה משפחתית.

מכיוון שעבורי כל דבר כמעט הוא כמו לידה, לתפישתי, אני ממשיכה לתמוך בלידות. אבל אחרת…

לתמוך ב'תהליכי לידות'  בקליניקה – לידה של רעיון, לידה של חלק אחר בתוכי, לידה של תהליך,

או לידה של משהו שהיה עצוּר.

אני מאמינה כי אנחנו כנשים גדלות ומשתנות לאורך השנים ועלינו להקשיב ל"ילדה הפנימית" החדשה שרוצה להיוולד ולבטא את קולה בעולם.

 

על הקונסטלציה המשפחתית

אני זוכרת בבהירות, חלום על סבתא שלי ז"ל, בו היא דיברה אלי וסיפרה שלי שהחרדות מהשואה

עוברות בדי אן איי.

כשקראתי על תחום הקונסטלציה המשפחתית, הבנתי שאמנם זו הייתה שיחה בתוך חלום,

אבל אני לחלוטין מאמינה למה שסבתא אמרה לי./הערת המחברת.

הקונסטלציה המשפחתית חוקרת ובודקת, על ידי יצוגים ותחושות, את המערכות המשפחתיות המשפיעות עלי,

או במילים אחרות – העברה בנדורית.

אבי השיטה ברט הלינגר, פיתח אותה לאחר שחי ופעל ככומר בדרום אפריקה.

במהלך שהותו שם, הוא השתתף בטקסים רבים של שבט הזולו ולמד את אמונותיהם,

שלפיהן קיים קשר ישיר בין האבות והאימהות הקדומים המתים לבין החיים במשפחתם.

משם פנה אל עולמות הפסיכותרפיה והושפע מעולמות הגשטלט/הנחיית הקבוצות והפסידודרמה.

לקריאה על מודולת הבסיס בקונסטלציה אותה מעבירה לירון – לחצי כאן

טיפ מלירון מעולם הקונסטלציה

טיפ ממני לתקופה של בלבול, חוסר יכולת להחליט, הצפה או חרדה:

הטכניקה שאנחנו עובדים איתה בקונסטלציה המשפחתית היא ייצוגים.

ברגע שאני מניחה ייצוגים מולי, חלק ממני שהחזיק את זה, כבר לא בגוף. אלא מוחזק כייצוג.

לדוגמא – הבת שלי הגיעה מבולבלת ומוצפת לגבי בחירה שהיא הייתה צריכה לעשות.

אמרתי לה לקחת פתק לכל חלק. כשהיו מונחים מולה 8 דפי ממו קטנים, היא פתאום הייתה יכולה להסתכל על החלקים הללו ללא תחושת ההצפה והבלבול.

לאט לאט, נוצר סדר- זה חשוב, זה לא חשוב, זה שלי, זה לא שייך אלי והתמונה מתבהרת.

מרגישים מוצפים? מרגישים מבולבלים – תנסו להניח ייצוגים לכל אחת מהתחושות שעולות. כל מה שעולה שייך. בלי לסנן.

עכשיו הסתכלו על זה.

כבר תרגישו הקלה.

מוזמנים לנסות לשחק עם זה, עם המיקום, הסדר, ההפרדה…

לקריאה נוספת על לירון : לירון שרון.

כתיבת תגובה

× ליצירת קשר בווטסאפ