מעוררות השראה – יפעת פאר

נשים מפזרות השראה

יצאתי בשנה האחרונה למסע של ראיונות ושיחות עם נשים מעוררות השראה,

נשים אשר הלכו אחרי ליבן וחלומן. 

מוזמנות לקרוא ולהתמלא במוטיבציה וטיפים לחיים של הגשמה ועשייה. 

מי שמכיר אותי בכובעי הנוסף כבמאית תיאטרון, יודע כי בשנה האחרונה

יצאתי למסע בעקבות הצגה שאני כותבת ומפיקה בנושא אוטיזם.

הגעתי לנושא הזה במקרה, ונשאבתי לעולם המרגש, המרתק,

המלווה בהמון קשים אך גם בהמון כוחות של משפחות לילדים אוטיסטים.

כך הגעתי במקרה לפרוייקט המדהים של יפעת, ושמחתי מאוד לארח אותה בבלוג שלי.

יפעת פאר, אם לחמישה ילדים, צלמת, יוזמת 'לחבק את האוטיזם' , תערוכה שיצרה ועליה תספר כאן מייד

היא ללא ספק אישה שמעוררת השראה ויוצרת שינוי חברתי באמצעות האמנות שלה.

יפעת פאר - צלמת ויוזמת 'לחבק את האוטיזם'.

ללכת בדרך שאני מאמינה בה!

מספרת יפעת:

אם היו אומרים לך שהבן שחיכית לו במשך 5 שנים, הילד המושלם  הזה,

עם החיוך הכי גדול והלב הכי רחב שאת מכירה הוא אוטיסט,

האם היית מאמינה? מאוכזבת? מצליחה לקבל את הבשורה בקלות? האם היית מתביישת בו? בך?

שמי יפעת, אני בת 41 והבן הבכור שלי עילי, אובחן על הרצף בגיל 10.

 חצי שנה לאחר האבחון נכנסתי בוקר אחד הביתה והרגשתי שהאוויר שאני נושמת הוא נקי,

הוא נכנס ויוצא בקלות. יש ריח של שלווה באוויר.

בדיוק באותו רגע, התקשרתי לחברה שלי שרון ואמרתי לה

שאני הולכת להגשים את חלומי הגדול, שאני מרגישה שהגיע הזמן שלי

ואני הולכת לפתוח סטודיו לצילום אצלי בבית.

היא הייתה בשוק ואני הייתי חדורת מוטיבציה.

שבועיים לאחר השיחה שלנו – הקמתי את הסטודיו שלי והגשמתי את חלומי להיות צלמת.

מרגע שבו פתחתי את העסק שלי והגשמתי את החלום שלי – הייתי הכי מאושרת שבעולם.

הילדים שלי קיבלו אמא שמחה, מכילה, אוהבת, רגועה, מאושרת והם היו גאים בי – זה היה הכי חשוב לי!

כשנתיים לאחר שפתחתי את העסק שלי, נסעתי לילה אחד במורשה, לבד באוטו ואז עלתה במוחי מחשבה והחלטה:

אני הולכת לספר לכולם על עילי שלי, על האבחון, על האוטיזם 

וכך הקמתי את הפרוייקט שלי שנקרא: 'לחבק את האוטיזם'.

לחבק את האוטיזם

התחלתי בפוסט בפייסבוק בערב שבועות, בשעות אחר הצהריים ובפוסט סיפרתי לכולם על האוטיזם של עילי. יצאתי מהארון…

מספר האנשים שידעו על עילי שלי היו מעטים. ממש מעטים ולכן כולם היו בהלם מוחלט ויחד עם זאת חיזקו אותי, הרגשתי שפתאום הבינו אותי.

בפוסט שיתפתי את הפרויקט שלי: אני מצלמת 12 ילדים שכולם נמצאים על הרצף, 

ולצד כל תמונה האמא כותבת פוסט ובו היא משתפת אותנו בקשיים  ובהתמודדות היום יומית לצד האוטיזם.

נותנת לנו הצצה לחיים שלהם.

מפרוייקט קטן הוא הפך לתערוכת צילומים מרגשת שבו משתתפים 12 ילדים ו12 פוסטים עם סיפורים אישיים.

לצד התערוכה, יצאתי גם עם הרצאה אישית שבה אני משתפת את הקהל בדרך שעברנו,

בקשיים שחווינו, בטיפולים, בהתמודדות, ברגשות הקשים ובהתמודדות היום יומית שלנו.

מבחינתי התערוכה היא לא רק צילומים, היא הרבה מעבר לכך: יש בה רגשות של ילדים, תחושות,

מבטים, ביטוי של קושי, אהבה, חום וחיבוק.

כשמסתכלים בעיניים של כל אחד ואחת מהן – בא לך רק לחבק אותם כי המסע

שהם עוברים מדי יום הוא לא פשוט בכלל.

אני מאמינה שלכל תמונה יש סיפור, עולם שלם ולכן התערוכה כל כך חזקה ומשמעותית.

החזון שלי הוא להגיע לכל מקום בארץ עם התערוכה וההרצאה שלי

אני רוצה לגעת בהמון אנשים בעזרתה.

אנשי מקצוע-פרא רפואיים, רופאים, פסיכולוגים, מורים, גננות, טיפת חלב אשר מטפלים

ונמצאים  עם הילדים שלנו-צריכים לדעת איך אנו מתנהלים בשגרה,

לשמוע את הסיפורים שלנו, להכיר את הרגשות שלנו, להבין מה עובר לילדים שלנו בגוף ובנפש

ואני מאמינה שבכך הם יצליחו לעזור לנו הרבה יותר.

בני נוער בבתי ספר צריכים לשמוע עם אלו קשיים חברתיים הילדים שלנו מתמודדים,

להבין מה הוא קושי חברתי וכיצד הם קוראים סיטואציות חברתיות כדי שיצליחו להושיט יד

לכל  ילד משולב או ילד עם צרכים אשר לומד איתו.

חשוב לי להביא לעולם הרבה יותר הכלה, הבנה, גמישות, עזרה, חיוך וחיבוק.

אני מאמינה ויודעת שברגע שהנושא יגיע אליהם, ובעזרת ידע, סיפורים והתערוכה –

אוכל לעשות את השינוי החברתי מאוד משמעותי בנושא.

שיבינו שאוטיסט זאת לא קללה

שכל ילד עם צרכים הוא עולם ומלואו.

העצה הכי טובה שקיבלתי בדרך היא: ללכת בדרך שאני מאמינה בה, בדרך שקרובה אליי.

אני מצליחה לשלב את הרגש, הבית, את העזרה לזולת, את האהבה שלי לצילום והכל בתוך חבילה אחת שלמה.

למדתי מה מתאים לי ולומר לפעמים גם 'לא' לדברים שאני לא מאמינה בהם.

אם יש לי חלום, הוא שיפעת ואני נעלה יחד ערב משותף, בו תשולב התערוכה הייחודית והמרגשת שלה, עם ההצגה שלי 'שוברים את הרצף'.

מוזמנות לקרוא על 'לחבק את האוטיזם' בקישור המצורף – 

לחבק את האוטיזם

מחשבה 1 על “מעוררות השראה – יפעת פאר”

  1. יעלי יקרה, סיפור מעורר השראה בהחלט, כל הנושא של האוטיזם ובכלל קבלת השונה מעניין ומחיב חשיפה והכלה, יש לי תחושה שיש בעשור האחרון התקדמות בנושא הזה, מכירה את נושא הצרכים המיוחדים ובכלל השונות מקרוב מאוד. כל הכבוד על מה שאת עושה

    הגב

כתיבת תגובה

× ליצירת קשר בווטסאפ